במחשבה ראשונה על צילום, ניתן לחשוב כי צילום נוצר לצורך תיעוד המציאות כפי שהיא ואמצעי להעברת ותיעוד אינפורמציה. כפי שמצוין במאמר של טויסטר ומיקולנסקי (2014), כבר בראשית הצילום, זמן קצר לאחר המצאתו, ב-1839, נעשה בו שימוש ע"י מדענים חובבים אשר ניסו ליצור באמצעותו תצלומים של הירח ככלי תיעודי אינפורמטיבי. כבר אז הצילום היווה מעין פילטר, ספק מייצג מציאות, ספק מדמה אותה קיים, לא קיים, ואך מעלה שאלה לגבי מה קיים?. במאמרם, כדוגמא, ההתייחסות וההצעה להבנת תצלום הירח, הינה כמודל, המביע רצון ללמוד על הירח ולא כתצלום בפני עצמו. הצעה נוספת להתייחסות הינה, כמלמדת על חשיבות המדיום הצילומי ויכולתו להעביר מידע באופן ייחודי ומהותי, יחסית לאלו שהיו מוכרים קודם לכן. אותן סוגיות מתחדדות בעידן המדע, שהביא לשחיקתם של ערכים צילומים מסוימים.
טויסטר ומיקולנסקי (2014), מעלים את השאלה "מה איבדנו עם הופעת הצילום הדיגיטלי הראשון ומה נקבל במקום מה שאבד?". אתייחס בדיון זה, לשאלה זו לפי חלוקתם של טויסטר ומיקולנסקי (2014), לשני סוגי אובייקטים ביחסו של הצילום: הראשון, ה"ארטיפקט", התוצר הצילומי, ההדפס, התצלום. השני, "האובייקט", החפץ, המקום, האדם או העולם המיוצג בתצלום.
המונח סימולציה – הדמיה, טומן בחובו מספר משמעויות סותרות. במילון אוקספורד לאנגלית, סימולציה "מוגדרת כפעולה או שימוש בהדמיה, מתוך כוונת הונאה", היא מוגדרת גם כ"מצג-שווא או הנחה שגויה, דמיון שטחי או חיקוי של דבר מה" וכ"טכניקת חיקוי של התנהגות בסיטואציה כלשהי, או של תהליך כלשהו, באמצעות סיטואציה אנלוגית או מערך (אפרטוס)" (Oxford Dictionary of 1996, p. 851, אצל: טויסטר ומיקולנסקי, 2014). בבסיסן של הגדרות אלו ישנה הנחה אחת; סימולציה הינה קבוצת פעולות או סדרת התנהגויות שנועדה להוליך שולל באופן בו היא מציגה סיטואציה או תהליך.
להגדרתם של טויסטר ומיקולנסקי (2014), הדימוי הצילומי מחייב עיבוד של מידע. אם כן, מדוע לא להתייחס לתצלומים כהדמיות? הדמיות המציגות, מהלך אפשרי של אובייקט, כאשר שאלת קיומו נפרדת מאותה ההדמייה. במאמרם הם מתייחסים לפלוסר, אשר קורא תיגר על תצלומי החלל שמופסקים ע"י נאסא ומתיימרים להציג אמת – את החלל כפי שהוא. פלוסטר גורס כי מטרתם הינה אבסורדית ונועדה לכישלון. לפיו "דבר אינו יכול להתחרות באמת, בטוב וביופי המתוכנת של תצלומים שנוצרו אוטומטית" (Flusser, 2002, p.48; טויסטר ומיקולנסקי, 2014).
סיכום
"כיום כשרובם המכריע של התצלומים הם דיגיטליים והדפסתם של תצלומים הפכה מאפשרות יחידה לאחת מיני רבות, ברור שהארטיפקט הצילומי איננו עוד אובייקט. הארטיפקט הצילומי הוא אינפורמציה טהורה" )טויסטר ומיקולנסקי, 2014).
לאור כל אשר נדון לעיל, התצלום הופך במידה מה לדבר עצמו, לאותו ארטיפקט שמהווה אובייקט צילומי העומד בפני עצמו ברמת הנראות, המסר והמידע אותו הוא מכיל. באופן היצירה ובאובייקטים איתם בוחר לעבוד ולייצג וכאשר נקודת המוצא שלו הינה דיגיטלית גרידא, האמן מספק לנו סוג של צילום חדש – ישן, חדשנות המתבססת באופנים שונים על ההיסטוריה של הצילום ועל טכניקות ארכאיות.
רשימת מקורות
מיקולינסקי, ר' וטויסטר, י'. (2014). מעבר לאובייקט ,צילום כהדמיה. כתב העת בצלאל ,1. נדלה מתוך http://journal.bezalel.ac.il/archive/274
Heuer, M. (2003). Thomas Ruff – New Work. The Brooklyn Rail. Retrived from http://brooklynrail.org/2003/08/artseen/thomas-ruff-new-work
